כאן טורפים בכיף: מהי הדברה ביולוגית
הדברה ביולוגית היא שיטת הדברה שבאה למלא את מקומה או להשלים את שיטת ההדברה הכימית. השימוש בחומרים כימיים הוא אמנם יעיל בטווח המיידי, אבל גורם לנזקים סביבתיים ארוכי טווח, ובהם הרס או זיהום הקרקע ולעתים גם נזקים לאדם המדביר בעצמו.
העיקרון המנחה את ההדברה הביולוגית, שישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בכל הנוגע אליה, הוא שימוש בבעלי חיים ובאורגניזמים חיים כדי לחסל מזיקים. לדוגמה, באזורים שונים בארץ טופחה אוכלוסייה של בזים, שנועדה לצוד מכרסמים שונים שגרמו נזקים גדולים לשטחים חקלאיים.
הדברת מזיקים ביולוגית - כיצד זה עובד?
הדברה ביולוגית היא שיטת הדברה ארוכת טווח, שדורשת ידע סביבתי רב – מזואולוגיה ועד חקלאות. השלב הראשון בהדברה ביולוגית הוא זיהוי המזיקים שגורמים לפגיעה בגידול. לאחר מכן מוצא המדביר הביולוגי את האויב הטבעי של המזיקים.
ניתן לייבא את ה"מדבירים" מאזורים אחרים או לאתר אותם באזור הגידול עצמו. כאשר מביאים את ה"אויב" לשטח, נהוג לפעול באחת משתי דרכים: לבצע ריבוי מבוקר של האויב בשטח גידול ייעודי ואז לפזרו בשטח, או לאפשר ריבוי עצמאי של בעל החיים ה"מדביר", לאחר פיזור של קבוצה קטנה בשטח.
אם האויב כבר נמצא בשטח, נהוג לסייע לו להתרבות כדי שיטפל במזיק. האויב יכול להיות חיה טורפת כמו בז, אבל גם לבוא בצורה של טפילים שנטפלים למזיקים או כחיידקים (פתוגנים), שמחדירים רעלנים שונים למזיק ודואגים להשמדתו.
איפה נפוצה הדברה ביולוגית
בשל המורכבות של ההדברה הביולוגית, היא נפוצה בעיקר בחקלאות. עם זאת, לעתים נוהגים להשתמש בהדברה ביולוגית גם בשטחים ציבוריים גדולים. השימוש בהדברה ביולוגית בבתים הוא עדיין נפוץ פחות, אך קיים. כך למשל, לטיפול ביתושים במקור מים עומד מחוץ לבית, נוהגים מדבירים ביולוגים להביא דגי גמבוזיה, שניזונים מדגי וביצי היתושים ובכך דואגים להשמדתם.
הסכנה הגדולה ביותר בהדברה ביולוגית היא פגיעה באיזון האקולוגי בסביבה מסוימת. קיים סיכוי שבעל החיים או האורגניזם שהוא לסביבה מסוימת כדי לחסל מזיק, ישתלט על הסביבה ויגרום נזק לבעלי חיים נוספים. לכן, בשמורות טבע בישראל למשל, לא נעשה שימוש בהדברה ביולוגית.